טרמיט פורמוסי בישראל: איך מזהים, כמה מסוכן ומה עושים

ההבדל הקל לבדיקה הוא המותן. לנמלה מכונפת יש מותן צר בין החזה לבטן ומשושים מקופלים כמו מרפק, ולטרמיט אין מותן ברור והמשושים ישרים. בנוסף, אצל נמלים מכונפות שני זוגות הכנפיים בגדלים שונים, ואצל טרמיטים הם שווים.

ההבחנה הזאת נכונה לטרמיטים בכלל ולא רק לפורמוסי. היא לא מספיקה כדי לדעת איזה סוג טרמיט הגיע, אבל היא עוזרת להחליט אם לפנות לבדיקה. עוד על הנמלים בעמוד על נמלים בבית.

לפי הודעות המשרד והעירייה, כדאי לסגור רשתות בחלונות לפני השקיעה, לכבות תאורה שמושכת את הפרטים פנימה ולדווח על מקום היציאה של הנחיל. בהודעות מ-2023 ומ-2025 צוין שאין לרסס את הפרטים המכונפים, כי הם לא מסוכנים לבני אדם.

חשוב לדעת שההנחיות לא היו אחידות בכל הדיווחים: בכתבה אחת מ-2023 נאמר שאפשר לרסס פרטים שנכנסו לבית, ובהודעות אחרות נאמר שלא. כשיש הנחיות שונות, עדיף לפעול לפי העדכנית יותר. בבית אפשר לטאטא או לשאוב פרטים שנכנסו, כפי שנמסר בהנחיות העירייה.

לפי המשרד, השיטה היחידה שהוכחה כמסוגלת להשמיד מושבה שלמה של טרמיט תת קרקעי היא תחנות פיתיון עם חומר שמעכב את התפתחות הטרמיטים. העובדים אוכלים את הפיתיון ומעבירים אותו לשאר המושבה, וכך המושבה נחלשת ונהרסת בהדרגה. בכתבות נמסר שזו גם הגישה שנוסתה בארצות הברית ובאוסטרליה.

גם בטרמיטים מקומיים יש שיטות פיתיון, כמו שיטת נמסיס. אנחנו לא טוענים שאפשר להחליף שיטה אחת באחרת בלי בדיקה. ההחלטה נעשית בשטח, לפי הסוג, ההיקף וההנחיות של הרשויות.