קמתם בבוקר וזיהיתם טרמיטים שיוצאים מקיר בטון? לא האמנתם שחרקים כל כך קטנים יכולים לאכול קיר בטון ואף לבנות מושבה שלמה בפנים.. אז מה עושים שיש טרמיטים בקיר בטון? מה הם מחפשים בקירות? ואיך עושים הדברה לטרמיטים בקירות בטון? ליאור זליקובסקי מדביר מוסמך עונה על השאלות »
בדיקה בשטח בלי להרוס את הקיר
אם הגעתם למאמר זה סביר להניח שראיתם טרמיטים שיוצאים מהקירות בטון אצלכם בבית, לפעמים זה נראה כאילו הם מתפשטים לכל מקום וממש מחסלים את היסודות של הבית. העובדה שהטרמיטים אוכלים בטון ממש לא נכונה, הם לא אוכלים את הבטון אלה רק עוברים דרכו.
הטרמיטים ניזונים מתאית חומר אורגני שמצוי בעצים ולא מצוי בבטון, כך שהם לא אוכלים את הבטון אלה רק חופרים בו באמצעות המנדיבולות שלהם. כל הבתים היום נבנים באמצעות בטון, ניסו בעבר להכניס בבלוקים של הבטון חומר נגד טרמיטים כדי להימנע מהבעיה בעתיד אך החומרים לא נשמרים לאורך זמן ונהרסים מהצבע והטיח ששמים על הבטון.
🎥 בסרטון: הדברת טרמיטים בקיר
הטרמיטים לרוב יבנו את הקנים שלהם בקרקע או בעץ, כדי להתפשט לאזורים נוספים הם מחפשים אדמה רכה שיוכלו להתפרס או לחילופין חריצים בקירות. הטרמיטים עוברים בחריצים וסדקים בקירות בעובי 0.079375 ס"מ כלומר בסדקים שנקראים "סדק שערה" כי הם מאוד דקים שבקושי רואים אותם כמו שערה.
הטרמיטים פחות יאהבו בטון יצוק ויעדיפו לרוב להתפרס בבלוקים של בטון, הבלוקים חומרים יותר חלשים מהבטון היצוק ומאפשרים לטרמיטים לזוז יותר בחופשיות בין הבלוקים, בתוך הבלוק הפנימי או בחריצים . הסיבה שהם לא אוהבים בטון יצוק כי הוא יכול להיות מאוד מאוד חזק וצפוף ולא יאפשר להם לנוע בקלות.
בקירות גבס מצוי חומר בשם "צלולוזה" שהם ניזונים ממנו, הטרמיטים אוכלים גם את הנייר שעוטף את הגבס, בכללי הגבס הוא חומר רך יחסית ומתפורר ומאפשר גישה נוחה לטרמיטים. לפעמים שרוצים לתקן קיר בטון שמים עליו חיפוי קיר גבס, אם עושים זאת בדירה שנגועה בטרמיטים המצב הולך ומחמיר יותר.
הבעיה הכי גדולה בטרמיטים זה שהם יכולים להקים מושבה של מאות אלפי פריטים בכמה שנים ואתם בכלל לא תדעו על כך. יש מושבות של טרמיטים שיכולות לאכול את יסודות הבית שלכם אם הוא נבנה עם חלקי עץ, הטרמיטים יכולים לבנות את המושבה מתחת לפני הקרקע ואתם תגלו אותם רק לאחר 3-6 שנים. בגלל שאי אפשר לדעת את גודל הקן ואת מיקום המלכה אנחנו עושים הדברה לטרמיטים באופן רוחבי לכל הבית.
יש כמה סוגים של טרמיטים וכולם פועלים בצורה שונה ועם סימנים שונים, אך הסימנים שבדרך כלל מעידים על טרמיטים בקירות הם:
התשובה הקצרה: דרך פרצות קיימות, לא דרך הבטון עצמו. טרמיטים לא יכולים לאכול בטון, אבל הם יכולים להשתמש בכל פתח צר שיש בו. בבתים בנויים בטון יש כמה מקומות חוזרים שבהם זה קורה.
הראשון הוא סדקים בבטון, גם דקים מאוד, שנוצרים בגלל התיישבות המבנה. השני הוא תפרי התפשטות, למשל בין הרצפה לקיר. השלישי הוא מעברי צנרת וכבלים שחוצים את הבטון. הרביעי הוא חול ומילוי מתחת לריצוף, שממנו הם יכולים לטפס אל קירות פנימיים.
לכן בית חדש לא פטור מטרמיטים. מספיק פתח אחד ואדמה לחה בחוץ. על המסלולים שהם יוצרים אפשר לקרוא גם בעמוד על תעלות בוץ של טרמיטים.
בקיר בטון הסימן הבולט הוא תעלות בוץ על פני הקיר או בחריצים. הבטון נשאר שלם, והנזק מתרכז בעץ שבסביבה, כמו משקוף, פנל או ארון. בקיר גבס הטרמיטים יכולים ללעוס את הלוח או להשתמש בו כנתיב, ולכן הסימנים שונים.
בגבס רואים לפעמים צבע שמתקלף או מתנפח, חורים קטנים, כתמים, ולעיתים צליל חלול כשמקישים. הלחות שנכנסת עם הטרמיטים יוצרת אפקט דומה לנזילה, ולכן קל לטעות ולחשוב שזו בעיית אינסטלציה בלבד.
בשני המקרים צריך לזכור שהקן בדרך כלל באדמה. ההבדל הוא באופן הגישה: בבטון עובדים עם קו הרצפה והסדקים, ובגבס אפשר לעיתים לעבוד דרך הלוח. פירוט נוסף על הסוגים אפשר לראות בעמוד על סוגי הטרמיטים בישראל.
התשובה הישירה: כי הן מראות למדביר איפה הטרמיטים עוברים. כל תעלה היא חלק ממסלול בין הקן לבין העץ, וגירוד או שטיפה שלה מוחקים ראיה חשובה.
יש עוד סיבה: אם משמידים תעלה בלי לטפל, הפועלים בונים אחרת, לפעמים במקום אחר בבית. מה שנראה כמו ניצחון הוא בדרך כלל הסטת המסלול.
מה כן עושים? מצלמים את התעלה מקרוב ומרחוק, מסמנים את התאריך, ובודקים אם היא רטובה או יבשה. תעלה רטובה היא סימן שהפעילות עדיין חיה. אנחנו מבקשים מהלקוחות לא לגעת עד הביקור, ואפשר לקרוא עוד על הנושא בעמוד על נזקי טרמיטים.
התשובה הקצרה: לרוב עדיף לא. אם סוגרים סדק לפני הטיפול, הטרמיטים שכבר בפנים נשארים סגורים, והמדביר מאבד נקודת גישה. בנוסף, הטרמיטים עלולים לחפש מסלול אחר ולהפתיע במקום חדש.
האטימה מתאימה לשלב אחרי הטיפול, כשכבר ברור שהמושבה טופלה ושהפעילות הופסקה. סתימה נכונה של סדקים ושל מעברי צנרת יכולה להקטין את הסיכוי לחזרה, אבל היא לא תחליף לטיפול.
ולמי ששואל "ומה עם קצף איטום?": גם הוא שייך לאחר הטיפול. לפני כן עדיף להשאיר את הבית כפי שהוא, ולתעד.
לפעמים הסימן הראשון הוא קול. אנשים מספרים על תקתוק עדין או רחש חלש שנשמע כשמצמידים אוזן למשקוף או לרהיט. בטרמיטים זה יכול לבוא מתנועת חיילים או מכרסום בתוך העץ.
זה לא סימן מוחלט. רעשים בקירות יכולים לבוא גם מצנרת, מחשמל, ממכרסמים או מחרקים אחרים שאוכלים עץ. לכן אנחנו לא מאבחנים רק לפי קול. הקול מוסיף רמז, אבל לא מחליף בדיקה.
אם שמעתם משהו ובנוסף רואים תעלות בוץ, נסורת או משקוף שנשמע חלול, זה שילוב שכדאי לבדוק מיד. אפשר לשלוח תמונה ולתאר איפה ומתי נשמע הרעש.
התשובה הקצרה: מחפשים עץ ליד קירות ורצפה, כי שם הנזק מופיע ראשון. משקופים של דלתות, פנלים, ארונות מובנים, פרקט ליד קיר חיצוני, ורהיטי עץ שנשענים על קיר.
בודקים גם את הפינות שבהן הרצפה פוגשת את הקיר, מעברי צנרת במטבח ובשירותים, ואזורים שבהם היו נזילות. אם מצאתם כתם לחות בקיר, שאלו מה הוא עושה ליד עץ.
בחוץ בודקים את היסודות, את הגינה ואת הקירות החיצוניים. צינורות בוץ שעולים מהאדמה אל הקיר הם סימן ברור. מי שרוצה להבין איך להסיק על היקף הבעיה יכול לקרוא על התפשטות הטרמיטים.
התשובה הישירה: הקיר עצמו לא בסכנה, כי טרמיטים לא אוכלים בטון. הנזק מתרכז בפריטי עץ שבתוך החלל: משקוף, ארון, מדף או פרקט. בממ"ד זה אומר שכדאי לבדוק את הדלת, את המסגרת ואת הציוד העשוי עץ.
בבניין משותף הקן יכול להיות מתחת לחצר או למבנה כולו, ולכן מה שרואים בדירה אחת הוא פעמים רבות רק חלק מהתמונה. אם מצאתם סימנים, שווה ליידע שכנים ולבדוק את השטחים המשותפים.
לסיכום: אין סיבה לחשוש מקריסת בטון, אבל יש סיבה לבדוק עץ. על הצד הזה אפשר לקרוא בעמוד על טרמיטים במשקוף.
להדברת טרמיטים בקירות בטון יש 3 אפשריות:
הדברת טרמיטים בקידוח – אנחנו קודחים חורים זעירים של 3 מ"מ מסביב לכל הבית במרצפות, מזריקים חומר רב לבית ויוצרים מעטפת הגנה של חומר פעיל מסביב לכל הקירות וכך הורגים את המושבה.
הדברת טרמיטים בשיטת נמסיס – אנחנו מציבים תיבות ייעודיות המכילות פתיון מורעל בסמוך למושבת הטרמיטים שמגיעים, אוכלים את הפיתיון, לוקחים למלכה ומרעילים את כל האוכלוסיה.
הדברה באמצעות ג'ל – אנחנו מורחים ג'ל מיוחד בסמוך לתעלות הבוץ של הטרמיטים שהם לוקחים למושבה ולמלכה ומרעילים את כל הקן.
כל שיטה יעילה למצב שונה, כל שיטה עובדת בצורה שונה ומתאימה לסוג אחר של טרמיטים.כדי לדעת איזה שיטה עדיפה בשבילכם צרו איתנו קשר לייעוץ והכוונה. ליאור זליקובסקי מדביר מוסמך ומומחה לטרמיטים 072-397-4856
התשובה הקצרה: מצלמים, לא מנקים ולא מרססים, ופונים לבדיקה. שלושה צעדים פשוטים שחוסכים הרבה בלגן.
הצעד הראשון הוא תיעוד: תמונות של הסימנים, ושל המיקום בבית. הצעד השני הוא להימנע מפעולות שמשנות את המצב, כמו ניקוי, גירוד או ריסוס ביתי. הצעד השלישי הוא לתאר למדביר מה קרה: מתי התחיל, איפה, האם היו מכונפים, והאם יש לחות באזור.
עם המידע הזה מדביר מקצועי יכול להבין כבר בטלפון איזה סוג טיפול סביר, ולבוא לביקור עם תוכנית. ההחלטה הסופית נקבעת בשטח.
התשובה הקצרה: אין צורך להרוס את הקיר. הטיפול נעשה דרך קו הרצפה, סדקים ונקודות כניסה, ולא דרך פירוק. בשיטות מקצועיות משתמשים בכמה כלים, לפי היקף הבעיה.
אחת האפשרויות היא קידוחים קטנים לאורך קו הרצפה והחדרת חומר כדי ליצור מחסום באדמה, כפי שמוסבר בעמוד על הדברה עם קידוח. אפשרות אחרת היא ג'ל ממוקד בנקודות נגישות, כפי שמתואר בעמוד על הדברה ללא קידוח. ובנגיעות רחבה אפשר לבחור בשיטת נמסיס, שמעבירה את החומר אל המושבה.
הבחירה תלויה בהיקף הנגיעות, בסוג הרצפה ובכניסות. לכן אנחנו לא מתחייבים על שיטה לפני שראינו את המקום. החורים הקטנים נסתמים אחרי העבודה.
בקיר גבס יש לנו יתרון קטן: אפשר להגיע לחלל הפנימי בלי קידוח בבטון. מזריקים חומר דרך פתחים קטנים, ובמקרים מסוימים מטפלים גם בעץ שנמצא בתוך החלל.
עם זאת, אם יש תעלות בוץ בתחתית הקיר, זה סימן שהטרמיטים מגיעים מהאדמה. ג'ל בלבד לא ישלים את העבודה, כי הקן נשאר במקומו. לכן מטפלים גם בחיבור לאדמה או במושבה.
לוחות גבס שנפגעו קשות או התנפחו מלחות עשויים להצריך החלפה אחרי הטיפול. את ההחלטה מקבלים אחרי שמוודאים שהפעילות פסקה, כדי שלא תחליפו לוח שהטרמיטים יחזרו אליו.
התשובה הישרה: זה תלוי בשיטה ובהיקף. בטיפולים ממוקדים אפשר לראות ירידה בפעילות תוך זמן קצר יחסית, ובשיטות שמעבירות חומר אל המושבה התוצאה נבנית לאורך שבועות.
בימים הראשונים אפשר עדיין לראות טרמיטים בודדים. זה לא סימן לכישלון, אבל כן סיבה לתאר למדביר מה אתם רואים. לא מרססים בינתיים כדי לא להפריע לתהליך.
ביקור מעקב הוא חלק מהעבודה. בודקים אם תעלות נבנו מחדש, אם יש פעילות במשקוף, ואם צריך להוסיף נקודות. ללא מעקב אי אפשר לדעת אם הטיפול הצליח.
התשובה הישירה: אפשר לתעד, לצלם ולבדוק לחות. מה שלא כדאי הוא לרסס, להזריק חומרים לא מוכרים או לפרק קירות. חומרי ריסוס שקונים בחנות פוגעים לרוב בפועלים הנראים ולא מגיעים לקן.
יש גם סיכון בטיחותי: חומרים לא מתאימים בתוך הבית, ליד ילדים או חיות מחמד, עלולים להזיק. הדברה מקצועית נעשית בחומרים מאושרים ובאופן מבוקר.
מי שבכל זאת חושב על ניסיון עצמי מוזמן לקרוא קודם את העמוד על הדברה עצמית של טרמיטים ולהבין מה היתרונות והחסרונות. ברוב המקרים ההמלצה היא לפנות לבדיקה.
התשובה הקצרה: כשהעץ או הלוח איבדו את החוזק שלהם והפעילות כבר הפסיקה. טיפול מפסיק את הנזק, אבל לא מחזיר עץ שנאכל לעצמו.
משקוף שנשמע חלול, מתפורר בנקישה או משנה צורה הוא מועמד להחלפה. לפעמים אפשר לחזק אותו, ולפעמים החלפה זולה ובטוחה יותר. הבחירה לאחר הטיפול ולא לפניו.
לגבי משקופים בפרט, יש עמוד נפרד על טרמיטים במשקוף. ובמטבח כדאי לבדוק גם את ארון המטבח. מי שמחליף ללא בדיקה של הקן עלול לגלות שהטרמיטים חזרו.
ההצעה הסופית נקבעת אחרי בדיקה בשטח
* מחיר משוער בלבד, כפוף לאישור סופי לפני הזמנת שירות
לא. טרמיטים ניזונים מתאית, כלומר מעץ וחומרים צמחיים. הם יכולים לעבור דרך סדקים ופתחים בבטון, אבל לא לאכול אותו. הנזק מתרכז בעץ שבסביבה.
דרך סדקי התיישבות, תפרי התפשטות, מעברי צנרת וכבלים, וחול או מילוי מתחת לריצוף. מספיק פתח צר כדי שיעברו.
הסימנים הנפוצים הם תעלות בוץ, צליל חלול בעץ סמוך, כנפיים שקופות על הרצפה, וצבע שמתקלף או מתנפח בקיר גבס. סימן אחד לא מספיק, ולכן כדאי לבדוק.
בדרך כלל לא. הטיפול נעשה דרך קו הרצפה, סדקים וקידוחים קטנים או בג'ל ממוקד. החורים נסתמים אחרי העבודה.
לפעמים כן, כשהנגיעות נקודתית. אם יש תעלות בוץ מהאדמה, כנראה צריך לטפל גם בקן או בחיבור לאדמה, ולא רק בקיר.
לא. תעלות בוץ מראות למדביר את המסלול. מחיקה לפני הטיפול מוחקת מידע, והטרמיטים בונים תעלה אחרת. עדיף לצלם ולהשאיר.
לרוב עדיף לחכות. אטימה לפני הטיפול עלולה לסגור את הטרמיטים בפנים ולהקשות על הגישה. אוטמים בדרך כלל אחרי הטיפול, כדי לצמצם חזרה.
לא. טרמיטים אוכלים עץ, לא בטון. הסכנה היא לפריטי עץ כמו משקופים, ארונות ודלתות, ולא למבנה הבטון עצמו.
הטיפול מתחיל החל מ-350 ₪ לטיפול ממוקד, והמחיר תלוי בשיטה ובהיקף הנגיעות. הטווחים מופיעים במחירון למעלה, וההצעה הסופית ניתנת אחרי בדיקה.
כשהמשקוף חלול, מתפורר או משנה צורה, ורק אחרי שהפעילות פסקה. כדאי להחליף אחרי הטיפול ולא לפניו.
ביקורות אמיתיות מלקוחות שחוו את השירות שלנו בשטח
התשובה הקצרה: פנס, ידית של מברג וקצת סבלנות. בודקים לאורך קו הרצפה, בפינות, ליד משקופים ומאחורי רהיטים. מאירים על הקיר בזווית כדי לראות תעלות דקות, ומקישים בעדינות על עץ כדי לשמוע אם הוא חלול.
חפשו בוץ יבש או לח בחריצים, נסורת קטנה, כנפיים שקופות ונקודות של צבע מתקלף. בדקו גם בחוץ, ליד היסודות ומתחת למרפסות. אל תפרקו כלום ואל תגרדו, רק תעדו.
אם לא מצאתם כלום, זה עדיין לא אומר שאין. טרמיטים יכולים לפעול בסתר חודשים. אבל בדיקה עצמית טובה נותנת למדביר נקודת פתיחה, וזה שווה הרבה.
טרמיטי קרקע חיים בסביבה לחה, והם צריכים לחות כדי לשרוד. קיר שמרגיש רטוב, נזילה בצנרת או ניקוז לקוי יוצרים לחות שמושכת אותם קרוב לבית.
בקירות גבס, לחות גם מרככת את החומר והופכת אותו לקל יותר לחדירה. בקירות בטון, לחות קרובה לרצפה היא אזור שכדאי לבדוק. הרבה מהמקרים שנראים כבעיית אינסטלציה מתגלים בסוף כשילוב של נזילה וטרמיטים.
התיקון הפשוט הוא לאתר ולתקן נזילות בזמן, ולכוון מים הרחק מהקירות. אין בכך תחליף לטיפול כשיש נגיעה, אבל זו מניעה שעובדת. על עוד תנאים בחצר אפשר לקרוא בטרמיטים בחצר.
התשובה הישרה: אי אפשר להבטיח, אבל אפשר להקטין. המטרה היא לסגור פתחים, להוריד לחות ולהרחיק עץ מהאדמה ומהקירות.
אחרי טיפול מתאים אוטמים סדקים ומעברי צנרת, מתקנים נזילות ומחליפים עץ פגום. לא נשענים עם ארגזים, קרשים או קרטונים על קירות חיצוניים, ובודקים את הגינה אחת לתקופה.
ויש גם שלב ניטור: בדיקה תקופתית של הנקודות שטופלו. הצלחה של טיפול נמדדת בכך שהפעילות לא חוזרת. אם חוזרים סימנים, חשוב לפנות מיד ולא לחכות. על מקורות הנגיעות אפשר לקרוא בעמוד מאיפה מגיעים הטרמיטים.
קידוח הוא שיטה מוכרת, אבל כדאי לדעת מה מזמינים. שאלו כמה חורים, באיזה מרווחים, איפה בבית, ומה קורה לריצוף. שאלו איך נסתמים החורים ואיך נראה הריצוף אחרי.
שאלו גם איך הטיפול מגיע לאדמה, מה משך העבודה, האם צריך לפנות את הבית, ומה ההנחיות אחרי הטיפול. הצעה טובה מסבירה את כל השלבים לפני שמתחילים.
ושאלו אם יש אפשרות חלופית שפוגעת פחות בריצוף, כמו ג'ל או נמסיס. לפעמים הן מתאימות, ולפעמים לא. התשובה תלויה במבנה, ואין תשובה אחת. מי שרוצה להבין את ההבדלים מוזמן לקרוא על הדברה עם קידוח ועל נמסיס.
התשובה הקצרה: כן, זה אפשרי, אבל פחות נפוץ. טרמיטי קרקע זקוקים לקשר עם אדמה או עם מקור לחות, ולכן הם נפוצים יותר בקומות נמוכות. בקומות גבוהות אפשר למצוא אותם כשיש עץ לח, נזילה או מסלול דרך צנרת.
כמו כן, טרמיטי עץ יבש חיים בתוך העץ ולא תלויים באדמה, ולכן הם יכולים להופיע גם בדירה גבוהה, בעיקר בריהוט או במשקופים שהגיעו נגועים.
לכן המיקום בבניין הוא רמז, לא הוכחה. כדאי תמיד לבדוק לפי הסימנים שמופיעים.
התשובה הקצרה: מסתכלים, מקישים, בודקים לחות ומחפשים נתיבי כניסה. אנחנו עוברים על המשקופים, הרצפה, הפינות והצנרת, בודקים את החצר ומנסים להבין איפה הקן.
בסוף הביקור מסבירים מה מצאנו, איזו שיטה מתאימה ולמה. אם אפשר לטפל בלי קידוח, אומרים. אם צריך, אומרים גם את זה. ההצעה כתובה ברורה, והלקוח מחליט.
רוצים לדעת מה העלות? הטווחים מופיעים במחירון למטה, ואפשר לקרוא גם על מחיר הדברת טרמיטים. אם אתם לא בטוחים שמדובר בטרמיטים, שלחו תמונה ונבדוק.
התשובה הקצרה: מסתכלים על המותניים, המחושים והכנפיים. לטרמיט הגוף אחיד כמעט בלי מותניים, המחושים ישרים, ושתי זוגות הכנפיים שוות באורכן ושקופות. לנמלה מכונפת יש מותניים צרות, מחושים מכופפים וכנפיים קדמיות ארוכות מהאחוריות.
ההבדל חשוב כי נמלה מכונפת שיוצאת מקיר לא תמיד מעידה על בעיה חמורה, וטרמיט מכונף כן מעיד על מושבה בוגרת בסביבה. אבל אי אפשר להסתמך על זה בלי תמונה ברורה.
לכן אם יצא נחיל מהקיר, אספו כמה חרקים בצנצנת סגורה, צלמו והראו למדביר. את ההבחנה בין שני החרקים אפשר לקרוא גם בעמוד על נמלים בבית.
התשובה הישרה: מה שעובד הוא חומר שמגיע למושבה או יוצר מחסום באדמה. מה שנשמע טוב אבל פחות מצליח הוא ריסוס חד פעמי על הטרמיטים שנראים לעין, או תרופות סבתא כמו חומץ, שמן או מלח.
חומרים כאלה יכולים להרוג כמה פועלים, אבל הם לא מגיעים לקן. התוצאה היא הקלה זמנית והפתעה אחר כך. מי שרוצה סקירה של מה עובד ומה לא יכול לקרוא על מה הורג טרמיטים.
חשוב גם לזכור שכל חומר שנכנס לבית צריך להיות מאושר ולהשתמש בו נכון. זו עוד סיבה להימנע מניסויים בבית עם ילדים או חיות.
התשובה הקצרה: לרוב. טרמיטי קרקע מגיעים מהאדמה, ולכן קירות חיצוניים, יסודות ומרפסות הם הנקודות הראשונות. הם עולים דרך תעלות לאורך הקיר ומשם חודרים פנימה.
במקרים רבים מה שנראה כבעיה בחדר אחד הוא למעשה תוצאה של מושבה שמתחת לחצר. לכן טיפול רק בקיר הפנימי לא מספיק. צריך לבדוק את ההיקף, את הגינה ואת הצנרת.
יש בתים שבהם הנגיעות מגיעה מהשכן, ובתים שבהם היא נובעת מעץ ישן בחצר. בשני המקרים התמונה המלאה מתבררת בביקור. כדאי גם להכיר את הרקע בעמוד מאיפה מגיעים הטרמיטים.
התשובה הקצרה: פנו גישה לקירות, לא ניקיתם ולא רססתם, והכינו תמונות. ככל שהגישה לקירות קלה יותר, הביקור מדויק יותר.
הזיזו רהיטים מעל הקירות החשודים, בעיקר ארונות ומיטות שצמודים לקיר. פנו גישה למשקופים ולפינות. אם יש חיות מחמד, ספרו על כך מראש, כדי שהמדביר יתכנן את העבודה בהתאם.
הכינו תיעוד: תמונות, תאריך שבו הבחנתם בסימנים ופרטים על נזילות או תיקוני בנייה שבוצעו לאחרונה. אם הייתה הדברה קודמת, ספרו מתי ובאיזו שיטה. כל פרט כזה חוסך זמן ומוביל להצעה מדויקת יותר.
ואם אתם גרים בבניין משותף, כדאי לשתף את השכנים. הנגיעות לא עוצרת בקיר.