רשתות ניתן להתקין כמעט בכל מקום וחלקן בנויות כך שהן גם משתלבות מבחינה אסטטית ברקע של הבניין ולא מכערות אותו.

המקומות השכיחים ביותר להתקנת רשת להרחקת יונים הם: מסתורי כביסה בבניינים משותפים, פתחי ומרזבים גגות רעפים, מרפסות ופרגולות.

רשת מונפיל – רשת שקופה, סוג מיוחד של ניילון, בעלת עובי של 0.7 מ"מ, כוללת תקן UV כנגד פגעי מזג אוויר (שמש וגשם). רשת אסתטית בזכות השקיפות שלה שנבלעת ברקע. התקנה שלה מצריכה מדידות, מתיחת כבל מסגרת, קידוחים ומתיחות מצד לצד כדי למנוע אזורים שלא נחסמו היטב.

 רשת פוליטלאן – רשת בצבע חום או שחור, עשויה מחומר פלסטיק, בעלת רמת עמידות גבוהה יחסית, אך אם זאת נחשבת לפחות אסתטית, בעקבות הצבעים שלה ועל כן היא גם זולה יותר. גם ההתקנה שלה מורכבת ומצריכה מיומנות וניסיון של איש מקצוע. 

רשת מתכת- רשת חזקה ועמידה מאד, מתאימה לאזורים עם תנאי מזג אוויר קשים, בדרך כלל מותקנות באזורי תעשייה ומפעלים בהן יש מקורות חום כמו פתחי אוורור, ארובות, תנורים וכדומה. 

בסופו של דבר כאשר בוחנים את כל אמצעי ההרחקה השונים הקיימים בתחום, ברור כי התאמת האמצעי הנכון לבעיה הוא החלק המשמעותי ביותר בתהליך, כאשר השאיפה המרכזית תהיה לתת עדיפות להקמת חסימה שתמנע מיונים להגיע, וכזו שתצריך מהלקוח כמה שפחות התעסקות בנושא.

גם לאחר פינוי הקן ושטיפה של המקום, יש סיכוי שהיונים יחזרו למקום וינסו לבנות מחדש את הקן. לשם כך חשוב להכיר את הפעולות שניתן לעשות כדי למנוע מהן לחזור:

• רשת – התקנה של רשת מתאימה למנוע מציפורים לעבור דרכה, רשת שתחזיק מעמד לזמן רב ולא תפריע או תפגע במראה האסטטי של האזור. יש מגוון של רשתות גם מבחינת סוג חומר גלם וגם מבחינת תקציב, כך שיש מגוון בחירה לרשת המתאימה ביותר.
• דוקרנים – מתקן פשוט הכולל מקלות מחודדים היוצאים מסוג של משטח. את הדוקרנים מניחים באזור אליו היונים מגיעות והוא מונע מהם אפשרות לעמוד, וגורם להן לחפש מקום אחר. גם כאן, תוכלו למצוא סוגים שונים שלדוקרנים (חומרי גלם, גדלים ואורכים).  

חשוב להדגיש כי הדוקרנים אינם פוגעים ביונים, אלא פשוט מונעים מהם להגיע למקום. 

• פס דריכה חשמלי – אמצעי הכולל חוטים בהם עובר זרם חשמלי קל שאינו פוגע ביונים, אך יוצר במגע אתו חוסר נוחות הגורם ליונים להתרחק מהמקום.
• מכשירי שמע קוליים – מכשיר המונח באזור ההגעה של היונים, המכשיר משמיע צליל בגל אולטראסוני הנשמע רק על ידי היונים והוא יוצר תחושה של חוסר נוחות המונע מהיונים להגיע או לחזור. 

זה כנראה אחת השיטות המוכרות והנפוצות ביותר, בעיקר לאלה המחפשים פתרון זמין, זול, או הרחקת יונים לבד. הדוקרנים עשויים לרוב מפלסטיק או פלדת אל חלד, וזה מעין חודים ארוכים וחדים, צפופים אחד לשני.

איך זה עובד – את הדוקרנים יש להניח במקומות בהם יונים נוהגות לנחות, באמצעות דבק ייעודי חזק, קשירה או הברגה. החודים מונעים מהיונים לנחות במקום, או לשבת בנוחות ולהתמקם.
איפה מתקינים – דוקרנים יכולים להתאים למקומות קטנים יחסית, כמו אדן חלון, מעקה, בליטות בקירות, פרגולות, גגות רעפים, על צינורות, מזגנים, שלטים ופתחי אוורור.
ומה היתרונות העיקריים – כל עוד מניחים את הדוקרנים במקומות ספציפיים שהיונים אוהבים להגיע אליהם, כמו למשל על מזגן, היעילות גבוהה מאוד. מעבר לזה זה פתרון ונוח, קל וזמין, לא דורש ידע מיוחד בהתקנה, אלא אם היא נמצאת במקום גבוה ומסובך. בנוסף ההתקנה שלהם גמישה, אפשר להתאים אותם ולהזיז אותם לפי הצורך, ומבחינת עלות מול תועלת – היא בהחלט חסכונית.
ויש גם חסרונות – דוקרנים בולטים לעין ולא תמיד משתלבים יפה ברמה האסתטית. הם אינם יכולים להועיל במקרה שצריך לכסות שטחים נרחבים, והם לא יכולים למנוע כניסה מוחלטת של יונים שעפות לאזור, כמו במקרה של התקנת רשתות.

חולדות מגיעות לבורות ביוב לחיפוש שאריות אוכל הנמצאות בצואה. החולדה מתבוססת בתוך מי ופסולת הביוב המלאים בחיידקים, וכאשר היא לא מוצאת אוכל, היא תנסה למצוא אותו על ידי הגעה למקור האוכל עצמו וזה על ידי כניסה לצינור וטיפוס מעלה. פעולה שהיא יכולה לעשות, מכיוון שהיכולות הפיזיות שלה מאפשרות לה לטפס גם במעלה צינור, וגם כשיש בו מים, עד לאסלה וממנה לטפס החוצה. 

חולדה בבית יכולה להיות דבר מסוכן, לא רק בנשיכה והעברת מחלות, אלא גם ביצירת חרדה וטראומות במיוחד אצל ילדים ותינוקות שנתקלה בה.