שוב עולה התהיה איך השילוב של מים ואש עובדים ביחד, בעיקר שמדובר בחרקים שאמורים להיות על האדמה. אז איך בכל זאת נמלי אש מגיעות לבריכה? 

1. התפשטות טבעית – אם יש נמלי אש בבית או בגינה, זהו רק עניין של זמן עד שמושבות חדשות יתחילו להתפתח גם בסביבת הבריכה. 
2. חיפוש אחר מזון – סביבת הבריכה יכולה להיות אטרקטיבית במיוחד עבור נמלים רעבות, בעיקר אם זה אזור בילוי שיש בו שאריות של מזון ונשנושים. 
3. הצורך במים – כמו כל יצור חי, נמלים זקוקות למים כדי לשרוד. בימים חמים המים בבריכה מהווים מקור זמין וקבוע עבורן. הן יכולות להימשך ללחות באדמה, למים שנוטפים מסביבה ואפילו לשתות משפת הבריכה. 
4. תנאי קינון נוחים – השילוב של אדמה לחה ומים, מספקים עבור הנמלים מקום אידאלי לבניית קנים. 

לא מעט לקוחות פונים אליי לאחר שהופתעו לגלות שנמלים "שוחים" להם בבריכה. כמובן שהם שואלים, איך זה יכול שנמלים יודעים לשחות? אז בואו ואספר לכם על התופעה המעניינת. נמלי אש לא יודעות לשחות, אבל בהחלט יש להן יכולת לצוף על גבי המים לאורך זמן, וזאת כדי לשרוד. אז איך זה קורה? קבוצה של נמלי אש מתאחדת למען המטרה, ויוצרת מעין "רפסודה" שיכול לצוף על גבי המים מבלי לטבוע. רוב הסיכויים שאם נמלה אחת תיכנס לבדה היא תטבע, אבל זה לא יקרה כל כך מהר כמו שאתם מקווים. בסופו של דבר נמלי אש יכולות לצוף על המים ולשרוד אפילו מספר ימים, זאת בתנאי שהן מחוברות אחד לשנייה ומצליחות להגיע אל דפנות הבריכה או הקרקע.

בשוק ישנם מוצרים רבים המשמשים עבור הדברת נמלי אש:

1. גרנולר – פיתיון גרגירים מקצועי להדברת נמלת האש הקטנה. מכיל את החומר הפעיל פיפרוניל בריכוז גבוה יחסית (כ־0.05%), בשילוב חומרי משיכה ייחודיים. מגיע באריזת המזכירה מלחייה, לפיזור נוח​ וקל. נחשב חזק ויעיל נגד קני נמלי אש גדולים. 
2. גרגר מקס – פיתיון גרגרים נוסף המכיל פיפרוניל בריכוז 0.05%, אך בפורמולציה שונה. הייחודיות של המוצר הזה הוא השילוב של גרגרים בגדלים שונים, כדי להתאים את עצמו לסוגי הנמלים השונות. חומר המשיכה בגרגר מקס שונה מגרנולר, כך שאם לא קלעו לטעמן של הנמלים, אפשר לשלב בין שני התכשירים. 
3. אדווין – חומר נגד נמלי אש המבוסס על טכנולוגיה חדשנית, ומכיל חומר פעיל בשם אינדוקסאקרב. החומר נחשב בטוח לסביבה ולבעלי חיים אחרים, מאחר והוא פועל רק לאחר שהנמלה מעכלת אותו. תכשיר זה נחשב חזק ויעיל, ורק מדבירים מורשים להשתמש בו. 
4. גירית – חומר נוסף נגד נמלי אש שמכיל פיפרוניל בריכוז נמוך יחסית (כ־0.01%​), ומבוסס בעיקר על טעם של סוכר חום. החומר נחשב בטוח לשימוש גם לציבור הרחב, הוא אמנם יעיל אך פועל לאט יותר משאר התכשירים שבשוק. 

 במקרים הבאים לבעל הדירה (המשכיר) יש עילה לדרוש מהשוכר לשאת בעלות הרחקת היונים. לדוגמא:

• כאשר הנושא הוסדר והוגדר מראש בחוזה השכירות
• כאשר מטרד היונים נגרם בעקבות רשלנות או פעולה מכוונת של השוכר
• כאשר הבעיה הייתה קיימת טרם השכרת הדירה והשוכר היה מודע לבעיה ולא דרש טיפול שלה.
• כאשר השוכר דיווח בשלב מאוחר מאד לבעל הדירה, כך שהבעיה הפכה לחמורה והעלות של הטיפול עלתה בעקבות כך. 

שימו לב! 

סוגית האחריות בין משכיר לשוכר על הרחקת יונים, אינה דומה לסוגיית ההדברה כנגד חרקים, במיוחד חרקים בתוך הבית. במרבית המקרים, החרקים אינם קשורים למצב המבנה של הבית, אלא להתנהלות השוכר ולכן האחריות במרבית המקרים היא שלו. 

הדברה ירוקה היא מונח שנכנס לשימוש לפני כשלושה עשורים ומאז הוא רק מתחזק וכיום הוא המגמה השלטת בתחום תהליכי פיתוח הדברה. 

הדברה ירוקה, היא גישה שהתגבשה, בעקבות עלייה במודעות ההשפעות השליליות בהיבטים בריאותיים וסביבתיים של חומרי הדברה שהיו בשימוש בשנות ה- 60 וה-70. חומרים שגם סיכנו מאד את החי והסביבה אך גם גרמו למזיקים לא מעטים, לפתח עמידות לחומרים.

ישנם כמה עקרונות בסיס להדברה ירוקה שהופכים אותה להרבה פחות מסוכנות לעומת ההדברה הישנה:

1. שימוש בחומרים טבעיים כבסיס להדברה (חומרים המתפרקים מהר יותר)
2. חומרים פחות רעילים לסביבה ולבני אדם אך מספיק רעילים למזיקים
3. תהליכי הדברה המשלבים כמה סוגי הדברה: הדברה ביולוגית, הדברה מבוססת חומרים אקולוגיים, הדברה גבישית (פיתיונות ייעודים), הדברה מכאנית ואלקטרונית. 

חשוב לדעת כי חומרי ההדברה שמדבירים מקצועיים עושים בהם שימוש, כולל אני באילנית הדברות הם חומרים מורשים ומפוקחים על ידי המשרד להגנת הסביבה והם בהתאם למדיניות של אמנת שטוקהולם עליה חתומה גם ישראל לצד עשרות מדינות נוספות. 

הידעתם?

אמנה שטוקהולם משנת 2001, עוסקת במדיניות הטיפול והשימוש במזהמים וחומרים רעילים בעלי סיכון לחי ולצומח, והיא מחייבת מדינות לנקוט צעדים להפחתה ובקרה על שימוש בחומרים רעילים. 

כן, ותתפלאו לשמוע, זה לא בהכרח סימן רע. הנה כמה סיבות לכך:

• ג'וקים במקומות מסתור – הדברה יעילה גורמת לג'וקים לצאת ממקומות המסתור, כמו מתחת לרהיטים, בתוך סדקים וארונות, מתוך הצנרת ומקומות מסתור אחרים. כך שאם מצאתם ג'וק חדש הפוך על גבו לאחר מספר ימים, זה בהחלט סימן מעודד.
• פיתיונות חזקים – חלק מחומרי ההדברה מכילים פיתיונות חזקים שמושכים את הג'וקים אליהם ממקומות רחוקים, כך שאם חשבתם שאתם מתמודדים עם מספר קטן של מקקים, פתאום אתם מגלים את שאר חברי הקן שלא התגלו לעיניכם עד לרגע מותם.  
• ביצי ג'וקים – לא כל חומרי ההדברה פוגעים בצורה ישירה בביצים של ג'וקים. במקרים שבהם הביצים לא נפגעו בהדברה, יבקעו משם ג'וקים חדשים והדור הצעיר ייחשף לרעל וימות גם כן בימים הקרובים. 

אתם שוכרים דירה כבר שנה, ולפתע מגלים שיש לכם שותפים לא רצויים בדירה. מי אחראי במקרה של טרמיטים בדירה שכורה ומי צריך לשלם על הדברה? 

• תלוי בחוזה – בעיקרון, מאחר וטרמיטים גורמים נזק למבנה עצמו, האחריות נוטה ליפול על בעל הדירה, שאמור לספק דירה תקינה לשוכרים שלו. אולם ישנם מקרים בהם הדירה התקבלה ללא נזקים וטרמיטים, ואלו התחילו להופיע בעקבות חוסר תחזוקה ותשומת לב של השוכרים. במקרה כזה, כדאי לשים לב מה מצוין בהסכם חוזה השכירות, ולבדוק מה סוכם בסעיף של נכס "ראוי למגורים". 
• טיפול – כך או כך, גם בעלי הדירה וגם הדיירים שנמצאים בה, בוודאי לא ירצו להמשיך לחלוק את הדירה עם טרמיטים שגורמים לנזקים רבים. ניתן להגיע לפשרה כמו חלוקה שווה בין ההוצאות, אך בכל מקרה לא כדאי להמתין עם הנושא ולטפל בזה במהירות האפשרית.