כאמור יש כ-30 סוגים בישראל, אך כמה מהן, נפוצים ומוכרים יותר, בעיקר בגלל רמת הנזק שהן עושות. 

איך מזהים את עורית הגרגירים?

צבעה כולל נגיעות של שחור חום, יכולה להגיע לגודל של 3 מ"מ (בשלב הזחל היא ארוכה פי שתים מהגודל שלה כחיפושית בוגרת). בעיקר נמצאת באזורים עם אקלים חם ולכן ישראל מתאימה לה מאד. כבר מהשם ניתן להבין שהיא ניזונה מגרגירים, כאשר הכוונה היא בעיקר לגרגירי תבואה (דגניים מסוגים שונים, קטניות, פירות יבשים ועוד מוצרי מזון המיוצרים מהחי והצומח). בעיקר נמצאת במבני ומקומות של אחסון מזון (חנויות, מפעלים ומחסנים). 

הנזק העיקרי מסוג עורית זו, נעשה בשלב גלגול הזחל שלה (אבל לא רק), והיא נחשבת לאחד מזני החרקים המסוכנים ביותר בעולם בתחום המזון, על רקע הנזקים הכספיים שהיא גורמת למזון. 

איך מזהים את עורית השטיחים?

מעט קטנה מגודלה של חיפושית הגרגירים, צבע גופה כולל כתמים בהירים וכהים, הנראים כמו קשקשים (בצבע חום וצהוב) היוצרים מעין מראה של פרח או ציור קיר. נפוצה יחסית בישראל ואחת מגורמי הנזק הגדולים ביותר לרכוש.

בשונה מעוריות אחרות, אצל עורית השטיחים, שלב גלגול הזחל הוא השלב היחיד הגורם לנזקים, כאשר העורית הבוגרת ניזונה מפרחים וצוף ואינה גורמת נזק אורגני. הזחלים אוכלים מוצרי צמר, פרוות, נוצות, שטיחים ובדים מחומרים כמו: משי, כותנה ועור ואחרים. אם זאת, בעת הצורך זחלי העורית זו גם יכולה לאכול גם מוצרים מהחי והצומח, אך לרוב, תעדיף רכיבים של מוצרי צמר. 

איך מזהים את עורית המזווה?

עורית זו מגיעה לגודל של 7-8 מ"מ, צבעה כולל נגיעות צהבהבות ואפורות עם כתמים שחורים. היא מעדיפה מזון מהחי ולכן נמצאת במקומות בהם יש מוצרי חלב מיובשים, בשרים (מיובשים, מעושנים), שומנים גם החי וגם מהצומח. בנוסף יכולה לאכול גם מזון רקוב או חרקים מתים.   

סוגים נוספים של עוריות

• עורית המוזיאון
• עורית דגים יבשים
• עורית הכבשן
• עורית הפרווה

מצאתם חרק, חיפושית, בבית, במזווה, במטבח בעבודה, ולא בטוחים מי הוא והאם הוא יכול לגרום נזק, שלחו לי כאן תמונה ותקבלו זיהוי בוואטסאפ ללא עלות. 

אחד החששות הגדולים ביותר בטיפול בקן צרעות הוא החשש שהצרעות יגיבו כקבוצה ויתקפו ולכן להדברה בטוחה ויעילה נדרש ידע ומקצועיות.

מדביר מקצועי יידע באיזה שעה להגיע להדברת הקן? (בשעות הבוקר המוקדמות או הערב המאוחרות), באיזה סוג חומר להשתמש? (אבקה, ריסוס או קצף). 

חשוב להדגיש שכל החומרים שאני עושה בהם שימוש הם חומרים מורשים על ידי המשרד להגנת הסביבה, ומוגדרים תחת התווית של הדברה ירוקה. חומרים אלו, לא מסכנים את הדיירים, לא את חיות המחמד וגם לא את הסביבה, רק את הקן. 

הדברה יעילה מחייבת השמדת המלכה והיא מבוצעת על ידי פיזור/ריסוס אחד החומרים לתוך הקן.

זו שאלה חשובה במיוחד מכיוון שקינים של צרעות חברתיות כמו, הצרעה המזרחית או הצרעה הגרמנית, יכולים להיות מאד מסוכנים מכיוון שבזמן נתון יכולות להיות שם מאות ואפילו אלפי צרעות שיחדיו מגינות על הקן. 

אצל הצרעות הטייחות, הקן משמש רק כאכסנייה חד פעמית להתפתחות צרעות. כאשר ביצת צרעה סיימה את כל גלגול החיים שלה היא עושה חור מבפנים לחוץ ויוצאת מהתא ולא חוזרת אליו. אך חשוב לדעת כי למרות השקן ננטש על ידי הצרעות, לעיתים חרקים אחרים משתמשים במה שנשאר לצרכים שלהם.

הסיכון האפשרי הקיים מקן מבוץ הוא ספיגת עקיצה קלה מהצרעה שמטילה את הביצים במקרה שממש נגעתם בה או בקן. אך לא רק משום שקן מבוץ יוצר סכנות נלוות כמו: משיכת חרקים אחרים, נוכחות ורעשי זמזום של הצרעות המפריעים לאיכות החיים וגם, מעוררת את החשש הכמעט טבעי שיש לבני אדם מחרקים מעופפים ומזמזמים. 

לפני שאפרט על האמצעים הקיימים, אבקש להבהיר כי אף אחד מהאמצעים הללו אינו גורם נזק או פוגע בציפורים.  האמצעים מבוססים על חסימה והרתעה. 

דוקרנים

אחד האמצעים המוכרים והשכיחים ביותר מכיוון שהוא מוצר יחסית זול (מחירו מגיע לכמה עשרות שקלים בלבד). בהתקנה נכונה וחכמה, המוצר יודע לעשות את העבודה היטב. הדוקרנים מונחים ומחוזקים על גבי המשטח אליו מגיעות הציפורים והם למעשה "משתלטים" להן על השטח והדוקרונים מונעים מהציפורים לנחות ולעמוד והן עפות למקום אחר.

חסרונות: נשחק ונשבר לאורך הזמן בעיקר בעקבות מפגעי מזק האוויר, לא מתאים להתקנה בכל מקום.

דחלילים

אמצעי מוכר נוסף, שניתן לראות בהרבה גגות או מרפסות. מדובר על דחליל בצורה של אחד מהעופות הטורפים הטבעיים של הציפורים (ינשוף, נץ, עורב) שמניחים אותו באזור אליו הציפורים מגיעות. מחירו יחסית זול (תלוי בגודל והסוג) והוא עובד על עיקרון הרתעה כמו זה של דחלילים בגינה.

חסרונות: מאבד מהאפקטיביות שלו לאחר פרק זמן, נשחק ומושפע מפגעי מזג האוויר לאורך הזמן.

עפיפונים /מתלים

שני אמצעים דומים, היוצרים אפקט של הפחדה והרתעה באמצעות תנועה. העפיפון בצורה של טורף טבעי חג בצורה סיבובית ויוצר אלמנט של תנועה מפחידה והמתלים שבד"כ מורכבים מדיסקים וחפצים היוצרים גם רעש קל וגם מחזירי אור מסנוור הגורמים לציפורים להתרחק מהמקום. 

חסרונות: כמו אצל הדחליל, ישנו תהליך של התרגלות, שחיקה ופגיעה לאורך זמן. כשאין רוח הם פחות אפקטיביים.

מכשירים אולטראסוניים

מכשירים המשמיעים תדירי קול הנשמעים רק לציפורים ויוצרים אצלם, תחושה לא נוחה הגורמת להם להתרחק מהמקום ולא להישאר בו.

חסרונות: מצריך תחזוקה ואמצעי הפעלה, התקנה צריכה להיות מדויקת כדי שכיוון הגלים יהיה יעיל. 

פסי דריכה חשמליים

פסי חשמל שטוחים הנמתחים לאורך מקומות העמידה של הציפורים (בד"כ מעקה או חומות של גגות). הפסים מחוברים לשנאי המוציא זרם חשמלי קל, כאשר הציפור דורכת על הפס היא מקבלת זרם חשמלי שמקפיץ אותה וגורם לה לברוח. 

חסרונות: זקוק לתחזוקה, צריכת חשמל קבועה, התקנה מצריכה דיוק ומקצועיות.

חוטי רטט

אמצעי פשוט הכולל מתיחת שני חוטים במקביל לאורך וקרוב למשטח בו הציפורים עומדות. כאשר הן תגענה הן תנחתנה על החוטים שיזוזו וירטטו ויפחידו אותן.

חסרונות: נשחק במזג האוויר, יש לוודא שהחוטים מתוחים כל הזמן כדי להשיג את אפקט הרטט.  

רשתות

רשת להרחקת יונים היא האמצעי הנפוץ ביותר, במרבית הפעמים, גם היעיל והעמיד ביותר לאורך הזמן (מחזיק לשנים ארוכות). יש מגוון של רשתות כך שניתן להתאים לתקציב ובהתאם לאופי הבעיה והצורך תוך כדי פגיעה מינימלית במרחב האסטטי. ניתנת להתקנה במקומות רבים ובהתאמה לגדלי פתחים.

חסרונות: יחסית יקרה, התקנה במרבית המקרים היא במקומות גבוהים ויש צורך באנשי מקצוע גם מבחינת הגעה, אך גם מבחינת התקנה נכונה כדי שלא ייוצרו פתחים דרכם ציפורים יכולות להיכנס או להילכד.

תרסיסים

אמצעי לשימוש מקומי, תרסיסים המכילים חומר דוחה ציפורים או חומר דביק שמרססים באזור אליו הציפורים מגיעות. הריח או הדביקות מרחיק אותם מהמקום. מענה מהיר ויחסית זול.

חסרונות: יוצרים דבק ולכלוך על המשטחים, יש צורך בפעולה חוזרת כי החומר מאבד מהאפקטיביות שלו.

דרך הכניסה המרכזית היא פתחי הצנרת העולה מהביוב. אגב זו הסיבה שהרבה פעמים מוצאים את הג'וקים באזור המקלחת, השירותים והמטבח, הם עולם דרך פתחי הניקוז השונים (כולל דרך האסלה). 

יתכן והג'וק נראה לכם כחרק גדול, אבל כאשר הוא צריך לעבור בפתחים צרים (כמו חריץ הניקוז או חריץ הדלת) הוא יכול לכווץ את עצמו על ידי הוצאת אוויר מהגוף ולהפוך את עצמו ליותר פחוס ושטוח.

דרכים נוספות לכניסה של ג'וקים הן:

פתחים בבית– בעיקר חלונות ודלתות שמושארים פתוחים. הם יכולים להתעופף פנימה או ללכת על הקיר החיצוני ולהיכנס. 

המלצה! מכיוון שג'וקים נכנסים גם מתחת לחריץ הדלת, מומלץ להתקין סף דלת המונע כניסה בחריץ שבין הדלת לרצפה.

צנרת מזגן– המזגן הוא מקור חום ולחות שמושך תיקנים והם מנצלים את הצנרת שלו והחריצים שלו כדי להיכנס מבחוץ פנימה.

במרבית הרשויות מקצים אזור מיוחד עבור קבורת בעלי חיים, אך ישנן אפשרויות נוספות חלקן גם פרטיות.

• משרפה- בתיאום, הבאת בעל החיים למקום בו מופעלת המשרפה וגופתו נשרפת. ישנן חברות המציעות שירות כזה באופן פרטי בתשלום (כולל קבלת האפר בכד לזיכרון).
• בתי קברות פרטיים- מקומות בניהול פרטי בשטח שאושר לצורכי קבורה וניתן לקבור בו את חיית המחמד, כולל הנחת מצבה. זהו שירות פרטי בתשלום. חשוב לבדוק מראש לכמה זמן המקום נשמר במידה ומעוניינים. 

איך מפנים פגר של בעל חיים?

אופן ביצוע הפינוי תלוי במצב הריקבון של בעל החיים. ככל שמדובר בדרגת ריקבון גבוה יותר, הפינוי יהיה מסוכן ומורכב יותר מכיוון שיש להתמודד לא רק עם ריח חזק במיוחד, ועם התפרקות של הפגר, תולעים וחיידקים אלא גם עם, צורך לבצע חיטוי וריסוס של המקום כדי לא להשאיר פתוגניים, חיידקים וכל מיני חרקים שהגיעו למקום.

לעבודת פינוי אני מגיע בלבוש מתאים, הכולל ביגוד ארוך, נעלים סגורות, כפפות עבות, מסכה לצמצום הריח, שקית חזקה ואטומה וכלים להרמת גוף בעל החיים. לאחר שאני הכנסת בעל החיים לשקית ולאחר שאני מחטא את האזור ומוודא של נשארו סימנים, אני מכניס את השקית לרכב ומפנה את הפגר לאזור מורשה לקבורה או הטמנה של בעלי חיים ומבצע את הקבורה.

• יונים מחפשות מקומות קינון, מקומות עם קרבה למזון ומקומות בטוחים מפני סכנות, בעיקר טורפים טבעיים (חתולים, עורבים וכדומה). המבנה העירוני מאפשר להן מקומות רבים העונים על הצרכים הללו.

  מקומות נפוצים מהם מרחיקים יונים:

  • מרפסות ופרגולות
  • מרפסות שירות (מסתור כביסה)
  • גגות (פתוחים ורעפים), סככות וגגונים
  • אדני חלונות, חריצי חלונות
  • מרזבים, תעלות אוורור, יחידות מיזוג

  עבור כל אחד מהמקומות הללו ניתן להתאים אמצעי הרחקה שייתן לכם מענה.

• אז בואו נעשה סדר בדברים. אמנם הרחקת יונים וטיפול ביונים נעשית על ידי מרחיק יונים או חברת הדברה, אך להבדיל ממזיקים אחרים, יונים לא מדבירים אלא מרחיקים. למה זה קורה? 

  1. מה זה הדברת יונים? הדברה כוללת שימוש בחומרים כימיים, ריסוס או הרעלה כמו שמשתמשים נגד כל החרקים המוכרים, החל מג'וקים ועד לנמלים. הדברת יונים אסורה על פי חוק ללא היתרים מיוחדים, ומותרת בשטחים חקלאיים בלבד.
  2. למה אסור להדביר יונים? יונים נחשבות לחיות בר מוגנות (עד מידה מסוימת), ולכן אסור לירות ביונים, ואסור להרעיל אותן. דבר נוסף שאולי לא ידעתם, הרעלה לא חוקית של יונים, עלולה לפגוע בחיות אחרות כמו ציפורים, כלבים וחתולים ולגרום להרעלה משנית. 
  3. אז מה כן עושים ? משתמשים במונח הנכון. זה נקרא הרחקת יונים ולא הדברת יונים, וזה בדיוק תפקידו של לוכד יונים בחברת אילנית הדברות. 

• על תווית האזהרה, המודבקת על חומרי הדברה, אין אזהרה ייעודית לנשים בהריון או ילדים. הסיבה לכך היא, מעבר לחומרי הדברה בעלי רמת רעילות נמוכה מאד לבני אדם (גישת הדברה ירוקה). ולכן, כל עוד נעשה שימוש נכון במינון ולפי הוראות השימוש של היצרן, הסיכון נמוך ביותר.

• מסתורי כביסה ומרפסות שירות – עבור היונים מקומות כאלה הם פשוט "גן עדן". יש להן הגנה מפני רוחות, גשם ושמש חמה, וכן מקום מוגן מטורפים שבו הן יכולות להקים קן בשקט.
• אדן החלון ומעקות – מקומות נוחים וזמינים לנחיתה, המספקים גם מקום למנוחה וגם לתצפית על העיר. 
• מזגנים חיצוניים –  החללים שמאחורי או מסביב למזגנים מספקים הגנה וחימום בחורף, והיונים מרבות לקנן שם.
• גגות רעפים ושטוחים – יונים נמשכות לגגות בניינים, בעיקר בבתים ישנים כמו בהדר ומרכז העיר, המציעים להן סדקים, חללים ונישות שונות, כך שליונים יש מקומות קינון אידאלים. 
• אזורים ציבוריים – יש לא מעט אזורים מסחריים שמושכים אליהם יונים, כמו שווקים, מסעדות ובתי קפה, וגם פארקים ציבוריים וגנים. תוכלו למצוא יונים מקננות אפילו בסדקים וקורות בין הגשרים, במעברים התחתיים שמאפיינים את העיר חיפה.